המלצה קרן נתנזון וייס

את הרגע הזה דמיינתי כ"כ הרבה, איך הבטן תופחת ואני מרגישה אותו בועט. ניסיתי לנסח מראש את המילים, שלא יהיה קלישאתי, מלא בפאתוס או מתנשא. למה מתנשא? כי בעיקר עליהן אני חושבת כשאני כותבת, החברות שלי למסע הזה של האמהות והרחבת המשפחה. אני רוצה רק לומר,'היי, תראו!!!' אבל השעות שעברנו בהמתנה לבדיקות, לזריקות, לשאיבות, החזרות, תשובות – אני חיה אותן עדיין. אם שלילי אז חוזר חלילה, ולפעמים כמו אצלי, החיובי נגמר פעם ועוד פעם בהפלה מפוררת לב ותקוות. גם עכשיו, אין רגע שאתן לא איתי. עד שנצליח. גאה בכן, מצדיעה ויודעת שאנחנו, האמהות שנלחמות על הזכות הזאת, לא לוקחות כלום כמובן מאליו. 
והיו שם הרופאים והאחיות שעודדו שייקלט וחיזקו כשנכשל או נפל. בראשם פרופ ג'קי אשכנזי. בחרתי בו אחרי המלצות מאנשי מקצוע, אבל מודה שלקח לי זמן עד שהתמסרתי ונתתי בו אמון מלא. ככה זה, כשאת מפקידה לא רק את הגוף, אלא גם את הנפש, בידי מישהו אחר. אני לא אדבר על התוצאות או שינוי הפרוטוקולים, הם מדברים בעד עצמם, אלא המקצועיות, הגמישות המחשבתית לשנות, להתאים ולהקשיב לרחם. זו גדולה. והעובדה שהוא תמיד זמין, הוא עצמו, לא סוללת מזכירות. כשרואים את השעות בהן המרפאה פעילה, לפעמים העומס מרגיז. אבל זה רק כי יש כ"כ הרבה זוגות שזה החלום שלהם, והוא שם עד האחרונה שהולכת ורמת המסירות היא על אנושית. אין לי מילים בכלל להודות, בעיקר שלא נתן לי להיחלש, גם ברגעי משבר. תמיד עם הפנים קדימה, מציג את המצב כמו שהוא בלי לייפות, אבל הבטחה: מפה את תצאי עם ילד. כפי שהבטיח וקיים עבור 30 אלף אמהות כמוני.
תודה מיוחדת לד"ר אפרים סיגלר הרופא המלווה שלי מזה 20 שנה מחיפה, מומחה בתחומו ועם יחסי אנוש נדירים, ד"ר גיא רופא, מנהל מרכז בריאות האישה באיכילוב, היחיד שהחזיר לי את האמון בבית החולים והיה שם בכל הרגעים הקשים (בתקווה לתיקון ראוי בקיץ הקרוב, כי רק אצלו אני מוכנה) ואחרונים חביבים, או יותר נכון ראשונים, דן ואור שלי. אתם מנוע הצמיחה שלי, הכוח לפרוח, היכולת שלי לסבול כ"כ הרבה, רק בשביל שנהיה שלושתנו פלוס 1+.
מעל להכל תודה לקב"ה, שעל אף השיעורים הקשים, הוא מפצה בחמלה והכל נהיה בדברו. 
שילחו אנרגיות חיוביות ותפילות שנזכה בבריאות ולצאת בידיים מלאות.